<h1>סימני התרומה לסימן קמ"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ובכל מקום לא ישכיר לו לעכו"ם מרחצו מפני שנקראת על שמו של ישראל והעכו"ם עושה בו מלאכה בשבת ובי"ט. וכן תניא בגמרא רשב"ג או' לא ישכיר אדם מרחצו לעכו"ם כו'. ופריך שדהו לעכו"ם נמי ליתסר. ומשני אריסותיה קא עביד. העכו"ם חורשה וזורעה אפי' בשבת אי' נראה שכירו של ישראל כי אין עושה כי אם ליקח מחצה או שליש ממה שיוציא מן הקרקע ונראי' כאלו היא שלו וכשירצה יעשה וכשירצה ימנע. אבל מרחץ לאריסו' לא עבדי אינשי כי אם בשכר מעות שהתנה לו הישראל והוי כאלו היא שכירו של ישראל והוה ליה שכיר שבת ואסור. וכן נראה הלכה דמרחץ אסור להשכיר לעכו"ם ושדה מותר. דהכי תנן לה במתני' וכרשב"ג. ולא כר"ש ב"א דא' לא ישכיר אדם שדהו לכותי. וה"ה לעכו"ם משום דלית ליה טעמא דאריסותיה קא עביד. ואע"ג דבירו' דפרקין ודפ"ק דשבת אר"ש ב"א בקיבולת מותר בשכר אסור. בד"א בתלוש. אבל במחובר בין כך ובין כך אסור והתם פסיק כר"ש בן אלעזר. היינו בקיבולת דווקא שאין לו חלק בגוף הדבר. אבל באריסו' השדה מותר כסתם מתני' וכרשב"ג ולא כר"ש בן אלעזר דשמעתין דאסר בשדה אפילו אריסות. פסק דין שדה של ישראל שקבלו עכו"ם לחרוש לזרוע ולקצור למחצה או לשליש מותר לטרוח בו בשבת. ואם אינו נותן לו רק מעות לטרוח אסור. א"כ הלכה דמותר להשכיר שדהו לעכו"ם או כרמו. כי העכו"ם עמל בה למחצה לשליש ולרביע אבל אם בקבלנות לומר אתן לך כך וכך מעות ותחרוש לי שדה שלי. וכן תקצור אותו לי בכך וכך. או תבנה לי בית בכך וכך. או תזמור לי כרמי בכך וכך מעות אסור אם עושה בו העכו"ם מלאכה ביום השבת כדפסק בירושלמי כר"ש בן אלעזר דאסר קיבולת במחובר לקרקע. ועוד הארכתי בה שילהי פ"ק דשבת. [התרומה סימנים קמ"ה—קמ"ו]. ישראל שיש לו שדה או כרם מותר להניחם לעכו"ם לחרוש או לזרוע לקצור ולבצור אף על פי שהעכו"ם עושה בו מלאכה בשבת. והני מילי כשהעכו"ם קבל למחצה או לשליש או לרביע אבל אם במעות טורח בהם אסור ואפילו בקבולת כיון שהוא במחובר כדפסיק בירושלמי דפ' קמא דשבת ועכו"ם כרבי שמעון בן אלעזר. אבל מרחץ אסור משום דמרחץ לאריסו' לא עבדי אינשי אבל תנור יראה דמותר כמו שדה דרגילות הוא לשוכרו לשליש ולרביע.
